שבתי עם חברה בים.
היה כיף
מזמן לא הייתי בים
מפה לשם נהיה חושך והלכנו לכיוון האופניים של חברה שלי שגילתה שאין זכר למפתח המנעול של האופניים.
בהחלטה של ״מה יש לנו להפסיד״ החלטנו לחזור לחפש בחול בחושך- בערך במקום שנראה לנו שישבנו בו…אולי המפתח הכסוף הסטנדרטי נפל שם והרי יש לנו פנסים של טלפון
חיפשנו וחיפשנו וחיפשנו
אדם שישב בקרבת מקום שאל מה אנחנו מחפשות וניהלתי איתו שיחה קצרה ותיאורית של המפתח, של הסיכוי למצוא אותו בעיני ושל ההשלמה עם המצב, כי בסוף מדובר במפתח למנעול מאוד סטנדרטי ופיתרונות יש בשפע גם אם פחות נוחים.
לא נורא.
הייתי בים באמצע השבוע, על מה יש לי להתלונן.
לאחר שהתייאשנו מהחיפושים חזרנו לכיוון האופניים, בודקות על פורצים פוטנציאליים, כששגיא (הבחור ממקודם) רץ אחרינו עם המפתח בידו. הלם.
״אני טוב בדברים האלה״.
אז איך אני קשורה ליצירת המציאות הזו ולמה אני לא פשוט אדם שיש לו מזל?
אני חושבת שאנשים בבסיסם הם טובים.
אני אישית גם מאוד אוהבת לעזור ולא פעם מצאתי את עצמי מחפשת דברים שנפלו לאנשים זרים סתם כי יש לי זמן רגע לסייע וגם כי יהיה לי נחמד להיות זו שמוצאת..
כשאדם פונה אלי ושואל מה אנחנו מחפשות, מפת עולמי מסמנת לי שהוא רוצה לעזור- כמובן שאשתף עם זה פעולה.
אני גם מאוד מעריכה את רצונו לעזור מה שכנראה העלה את המוטיבציה שלו לחפש..
מה היה קורה אם מפת עולמי הייתה מסמנת לי שמדובר במטרידן, שאנשים חושבים רק על עצמם, שכל אחד מרוכז בעצמו, שהוא רק רוצה להתחיל איתי ואני לא בעניין… האם הייתי משתפת פעולה בשיחה?
יש סיכוי גבוה שלא..
במקרה כזה שגיא המיובש היה חוזר למקומו והמפתח היה נשאר בחול לנצח נצחים.
הרבה הבטים ביצירת מציאות קשורים בהחלטה שלנו על איך אנחנו רוצים שהמציאות שלנו תראה ואיך אנחנו מתנהגים ומגיבים כאילו ככה היא נראית כבר עכשיו.
המחשבה תשפיע על הפרשנות של הסיטואציה, הפרשנות תשפיע על הרגש, הרגש ישפיע על התגובה שלנו ומכאן על התגובה של הסביבה שלנו.
כך נוצרת מציאות.
