חירות רגשית באמצעות הכרות עם החלקים שבתוכי.
למה אנחנו מגיבים כמו שאנחנו מגיבים? האם אנחנו במקום שבוחר בהתנהגות או שיש חלק בלא מודע שמנהל אותנו?
בת 23, הבנתי שכדאי שתהיה לי דיבורית באוטו.
To make a long story short
המוסכניק מתעצבן שהייתי צריכה להיות יותר בהירה לגבי סוג הדיבורית שאני רוצה ואני מתייפחת כמו ילדה בת חמש מכך שהוא קדח לי חורים באוטו לטובת התקנת דיבורית Bluetooth בעוד שאני בכלל לא בטוחה בקיום הפונקציה הזו במכשירי ועכשיו הוא מאשים אותי וצועק עלי.
בת 28, עברתי לתל אביב.
שוב מוצאת את עצמי מתייפחת כשמוסכניק צועק עלי שאני לא יכולה לעמוד כך ולחסום לו את הכניסה למוסך ואני מנסה להבין איך אני יוצאת מזה שהתנו לי את אישור הטסט בלהחליף כמעט כל חלק ברכב ולמה הוא מדבר אליי ככה?
מתקשרת לאמא שלי נסערת ואמא מתרעמת- "מה יש לך אבל?! מה את בוכה?! מה את תינוקת?!"
האם למוסכניקים יש השפעה קוסמית עלי?
"כמו ילדה בת חמש".
היום בקליניקה אלו מילות קסם עבורי.
מי זו הילדה הזו?
למה היא בוכה?
מה חסר לה?
ואולי לפני הכל-
האם אני בכלל מודעת לקיומה?
דמיינו קונסולה מלאה בכפתורים כמו שרואים בהופעות גדולות או באולמות תיאטרון.
ההצגה, שהיא חיינו, מתקיימת לה ללא מפריע עד שקורה משהו שמסמן למפעיל שזהו הזמן ללחוץ על הכפתור.
ויש המון כפתורים.
ולכל כפתור מפעיל ייחודי שאחראי על הכפתור וגם על התגובה.
כשהייתי בת חמש אבא שלי לימד אותי לקרוא.
כשלא הבנתי משהו הוא היה מתעצבן ומרים את הקול ואני הייתי בוכה.
על סגירת המעגל עם אבא שלי (שלא הבין מאיפה באתי עם זה 30 שנים אח"כ) נספר בפעם אחרת.
תותי בת החמש. המפעילה הייחודית למצבים בהם אדם המחזיק ידע רב משלה מרים עליה את קולו- הכפתור מפעיל פרץ בכי בלתי נשלט שתפקידו לעורר את רחמיו של האדם הזה.
ולא רק ילדותיי הפנימיות מפעילות כפתורים. ישנם חלקים רבים נוספים- תותי הפרפקציוניסטית, החרדה, האמביציוזית, המחזיקה בקולה של אמה, של אביה ועוד רבים וטובים, מרימים ומורידים, חזקים וחלשים.
איך נהיה מודעים לחלקים השונים שלנו וכך נוכל לנהל אותם במקום שהם ינהלו אותנו?
הנה שלושה סימני דרך שיכולים לעזור בזיהוי המפעילים והכרת החלקים שבתוכנו.
- תשומת לב למילים ולמטפורות- כשאני מספרת סיפור ומוצאת עצמי אומרת כמו ילדה בת חמש, זהו סימן בשבילי לעצור ולחשוב עליה. יש ילדה שמפעילה כפתור. ביטויים שגורים נוספים שאני שומעת בקליניקה הם: כמו איזה דודה/ שוטרת/ סמרטוט- מי אלו הדמויות האלה ומדוע הן שם? האם אנחנו מודעים להן? מתי הן נוצרו? האם נוכל לתת להם מה שהיו צריכים ולא קיבלו?
- זיהוי "אוטומטים" מעכבים. אוטומט הוא תגובה ששחזרנו כל כך הרבה פעמים עד שהיום היא כמעט פבלוביאנית- משהו קורה בעולם ואנחנו מגיבים בצורה מסוימת בלי לחשוב.
אוטומט הוא תבנית שיכולה להיות חשובה להישרדותנו בעולם- אם נטייל ביער ונבחין בהולך על ארבע, שעיר עם שיניים גדולות- טוב שהאוטומט שלנו יהיה לברוח ולא להישאר לחקור מיהו אותו יצור והאם הוא מסוכן לנו או לא.
אך אם האוטומט גורם לנו לתגובות שאנו לא רוצים בהן כמו תגובה אגרסיבית, הרמת קול, הסתגרות, הימנעות וכד'- סימן שיש מפעיל ייחודי וכדאי לחקור מיהו אותו מפעיל והאם אפשר להגדיר מחדש את תפקידו ולהיות מודעים אליו.
- קולות התירוצים- כל פעולה שאנו עושים, גם אם היא לא זו שהיינו בוחרים לעשותה, טומנת בחובה רווח משני- מהו הרווח? למה כן טוב לי לעשן? מה אני מרוויחה מזה שאני לא עושה ספורט? מה מאפשרת לי התגובה האגרסיבית? באמצעות התשובות לשאלות אלו נוכל לגלות את החלק בנו שמשתלט עלינו מבלי שאנו מודעים אליו.
ואז מה?
לאחר שזיהינו את חלקינו, באמצעות טכניקות שונות בגישת הNLP- ואחרות מגישות נוספות כגון הגשטאלט, נוכל לייצר עמם "הסכמים חדשים", לתת להם את צרכיהם באמצעות הכלים הרגשיים והמנגנונים המשוכללים שיש לנו היום, ובעיקר להכיר אותם ולהיות מודעים לקיומם כך שנוכל לבחור מתי לתת להם מקום וכמה דומיננטי המקום הזה יהיה.
באשר לתותי בת החמש- היא קיבלה חיבוק והסבר מ"אחותה הגדולה"- תותי בת ה38, שהאנשים שמרימים את הקול עושים את זה מתוך תסכול ובהיעדר כלים לנתב אותו אחרת. היא ממש בסדר. זה לא שלה ועל כן היא לא צריכה להתרגש.
מאחלת לכם הכרות מעמיקה עם כל החלקים שבכם, יחסים הרמוניים ומדויקים ביניכם, ובינם לבין עצמם.
כל חלק בכם הוא חלק מכם וצריך לתת לו את המקום הראוי לו.
הכרות טובה ויחסים נכונים יאפשרו את ניהול החלקים שבתוכינו והשתחררות מהאוטומטים בהם הם מנהלים אותנו.
