רבים כבר הכתירו את המצב כ-"טראומה קולקטיבית ובין דורית".
בין אם אתם מעוטף עזה ובין אם רק מכירים חבר של חבר או אפילו צפיתם בסרטונים ובחדשות- אתם חווים את הטראומה ברמה כזו או אחרת.
ההתנהגות של כל אחד מאיתנו בימים האחרונים היא בחירה פסיכולוגית הישרדותית ואין בחירה נכונה יותר מהאחרת.
Fight/ Flight/ Freeze-
להלחם, לברוח, ולקפוא- הן תגובות אנושיות אבולוציוניות (בדרך כלל בהקשר פיזיולוגי) למצבים בהם יש איום.
כשהמערכת מזהה איום- היא משנה את זרימת החמצן והדם כך שיותר דם יוזרם לשרירים והאדם יוכל להלחם בגורם המאיים, לברוח ממנו או לקפוא לאורך זמן כך שהוא לא יבחין או יפגע בו. תלוי במשאבים של האדם ומה הכי יטיב עמו באותו הרגע!
גם בימים אלו, בהם אנו חווים איום מתמשך, סביר שאנו משתייכים לאחת משלושת קבוצות התגובה האלו ואף יתכן כי עברנו בין תגובה אחת לאחרת.
מי מביננו שרץ להתנדב או לעבוד שעות נוספות, מי שיצא מביתו למקום שמרגיש לו בטוח יותר או החליט שהוא מתנתק לגמרי ומי שמתכנס אל עצמו או אל חיק משפחתו, צופה בחדשות או לחלופין בכל סרטי הנטפליקס שהומלצו לו בשנה האחרונה- אלו הכל תגובות הישרדותיות שמקורן זהה ונועדו להחזיר לנו תחושת שליטה, תחושה שאנחנו עטופים, משמעותיים ובטוחים.
אם אתם מזהים שהתגובה שלכם אינה מטיבה עמכם או שהטיבה בהתחלה וכבר לא עושה את העבודה, נסו לזהות האם יש בכם דמות (קול) מאשימה.
האם אני מרגישה שאני לא מספיק עם המשפחה כי אני כל היום בהתנדבות? האם אני מרגישה שאני רוצה להיות מאלו שמתנדבים אך לא מצליחה להקים את עצמי מהספה? האם טסתי להתאוורר ואני מרגישה שזנחתי את האהובים שלי?
תחושת האשמה מעכבת את היכולת שלנו להתקדם ולהתפתח, היא מערפלת לנו את המחשבה הבהירה ומקשה על לקיחת ההחלטה הנכונה ביותר עבורנו.
רק מהמקום בו אנו מבינים, מפנימים ומכילים באהבה שהתגובה שלנו היא הנכונה ביותר עבורנו וככזאת היא גם נכונה יותר עבור הסביבה שלנו, רק מהמקום שמצליח להיות בשלמות ואהבה לבחירה הפסיכולוגית שלנו, נוכל לבחור האם נרצה כעת להגיב שונה או להמשיך ולנהוג כמו שנהגנו עד עכשיו.
זהו הפרדוקס של השינוי- רק המקום המכיל את מצבי עכשיו בשלמות ואהבה, מאפשר לעשות שינוי ולהלך בין הקצוות.
זוהי תקופה להיות ולנהוג בחמלה כלפיי עצמנו, לעשות כל מה שעושה לנו טוב, להיות קשובים ומדוייקים כדי להמנע או להפחית את מה שמזיק לנו ולנשום.
שנדע רק ימים שקטים
