אנחנו אוסף של חלקים ודמויות שהם מצבור הקולות שאימצנו והחוויות שחווינו בכל רגע ועד היום.
אחת הדמויות המוכרות ביותר היא הדמות המלקה. הקול הביקורתי שמבקר אותנו שניה אחרי שאמרנו את הדבר "הלא נכון", בבוקר אחרי ששתינו יותר מידי, קצת אחרי המעשה שאמרנו שלא נעשה וכד'.
דמות בעייתית לכל הדעות.
נכון שכוונתה טובה, היא סה"כ רוצה לשמור עלינו ושנהיה האנשים שאנחנו רוצים להיות.
אבל היא מאוד לא נעימה, היא גורמת לגוף להתכווץ ואם יכולתי להגיד לה משפט אחד, הייתי אומרת לה שהדרך לגיהנום רצופה כוונות טובות.
היא לוקחת את כל האנרגיה וגורמת לנו להתעסק בה במקום באיך אולי כדאי להתנהג בפעם הבאה או איך שירתה אותי ההתנהגות שאני כה מצטערת עליה.
היא גם עלולה לייצר הרבה התנגדות ולעכב אותנו בדרך להתנהגות הרצויה.. אם החלטתי שאני מפסיקה לעשן למשל, ועישנתי במסיבה בסופש, הדמות הזו והכעס שהיא מפנה אלי עלולים לגרום לי לומר לה- "את יודעת מה?! אני לא רוצה להפסיק לעשן! הנה, תאום ציפיות- אין מה לכעוס כי אני גם לא מתכוונת להפסיק."
נשמע מוכר?
אז מה אפשר לעשות?…
אפשר לנסות לזהות את הקולות- מי הדמות שרוצה לעשות את המעשה ומי הדמות שלא רוצה? שתיהן הם קולות בתוכי.
מה כל אחת מאפשרת? מה הכוונה הטובה של כל אחת?
איזה הסכם אפשר לעשות בין הדמויות כך שכל אחת תבוא לקראת השניה?
ברגע שיהיה הסכם, לא יהיה צורך בדמות המבקרת ששופטת אותנו ונהיה משוחררים לעשות טעויות, להיות מאוזנים, לאהוב ולחמול לעצמנו.
