יש בעולם ובמגוון התרבויות שבו הרבה עיסוק באושר.
בעוד שחלק מהאנשים רואים באושר תוצאה, חלק אחר מתייחסים לאושר כדרך. בעוד שחלק מייחסים לנסיבות החיים שלנו את המקור המרכזי לאושר, חלק אחר מייחסים אותו לתפיסות עולם, התנהלויות ודרכי חשיבה.
בשנת 1938 התחיל המחקר הארוך ביותר על אושר (שנעשה בהארווארד) והוא עקב אחרי חייהם הבוגרים של מאות נבדקים מאוכלוסיות שונות, במטרה לבדוק את השינוי ברמת האושר עליה הם מדווחים לצד בחינה של נסיבות חייהם, התנהגותם, התנהלותם ועוד.
תוצאות המחקר היו מדהימות- נסיבות החיים הן אינם הגורם המשפיע על האושר לאורך זמן!
מחקרים אחרים הראו שרק 10% מרמת האושר שלנו מושפעת מנסיבות החיים שלנו.
אז מה כן משפיע?
הגורם המשפיע ביותר שנמצא היה מערכות היחסים של הנבדקים.
היכולת לפתח מערכות יחסים טובות, איכותיות וחמות, לא רק השפיעו על מידת האושר של הנבדקים אלא גם על הבריאות שלהם. נבדקים בני 50 שהיו מרוצים ממערכות היחסים שלהם היו בריאים יותר בגיל 80.
כסף, הצלחה, פרסום- כל אלו לא החזיקו זמן רב (לטוב ולרע) בהשפעתם על מידת האושר (כמובן שלא מדובר על מצב בו האדם בהישרדות).
מחקרים נוספים מראים ש-40% ממידת האושר שלנו היא בהתנהלות שלנו-
ביכולת שלנו להוקיר תודה, בדפוס חשיבה אופטימי, בהשקעה במערכות היחסים שלנו (משפחתיים, חבריים, זוגיים וכד') ובאיכותן וגם בכושר הגופני שלנו.
המחקר של הארוורד שהוא בן 85 שנה והגיע ל- 1300 נבדקים, הוא בעל שורה תחתונה חשובה:
למשתתפים רבים במחקר היתה גם ילדות אומללה, או ילדות שנפגעה על ידי הורים שיכורים או אלימים, אך הם הצליחו להגיע לחיים מאושרים. המחברים כותבים: "הדרכים שלך להיות בעולם אינן חקוקות באבן. זה יותר כאילו הן מונחות בחול. הילדות שלך היא לא הגורל שלך. הנטייה הטבעית שלך אינה גורלך. השכונה שגדלת בה היא לא הגורל שלך. המחקר מראה זאת בבירור".
