רגש הוא תוצר של חוויה והוא אורך מספר רגעים מועט בכל שאר הזמן אנחנו מאכילים אותו על מנת שישאר.
מכירים את זה שמישהו חותך אתכם בכביש וזה נורא מעצבן? ואז ממשיך לעצבן כי זו כבר פעם שניה השבוע והנה נזכרנו בפעם הקודמת… ובדיוק חברה מתקשרת ואנחנו מספרים לה איזה חצוף וכמה מעצבן זה היה ואיך אנשים נוהגים במדינה הזו?.. ובעצם אירוע שאורכו 2 שניות נמשך שעה במקרה הטוב.
מה היה קורה אם הייתי מחליטה שזה לא ימשיך להרוס לי את היום, שמה שיר שאני אוהבת או עושה עם עצמי הסכם שעם החברה שהתקשרה אני מדברת על הכל רק לא על זה.
נסו השבוע את חוק ה- 20 דקות- אם קורה לכם משהו מבאס, החליטו שאתם סופרים 20 דק' מהרגע בו אתם פוגשים אנשים, בהן אתם לא מספרים או רומזים שקרה משהו.
דברו כאילו הכל טוב וכרגיל.
אחרי 20 דק' מותר לספר לאדם את מה שקרה.
שימו לב- ואשמח שגם תכתבו מה קרה אחרי 20 דקות.
